אהבה גדולה להוריה הציפה את אורית, סליחה ותשוקה לחיים.
הסליחה שחררה אותה מכעס ואשמה כלפי עצמה וכלפי הוריה.
היא התמלאה בשלווה.
אורית ואני עברנו דרך מאד משמעותית בתהליך שלה לצמיחה.
היא נשואה ואם ומפעילה עסק קטן ועצמאי. אישה מהוגנת, חיים מהוגנים, ובכל זאת,
הגוף שלה מתוח, הצוואר כואב כל הזמן, והיא מרגישה כמו בתוך סד של עצמה.
מה לא בסדר? למה היא מרגישה כך? האם זה כל מה שיש?
לא אחת, אנחנו חיים מתוך מרוץ להישגים.
באופן מפתיע, ככל שאנחנו רצים אחרי החיים,
אנחנו בורחים מעצמנו והחיים, כמו אופק, מתרחקים מאתנו ככל שאנחנו מתאמצים להגיע…
אורית התבלבלה בין הרצון להשיג לבין התשוקה להיות.
המנוע להישגיות הגיוני ומגיע מתוך מחשבה שכך צריך. לעומתו, התשוקה היא כוח
אדיר בעל כוח משיכה מדהים של שפע. התשוקה עולה כמו התרגשות מבפנים, מבלי דעת.
התשוקה היא אוצר שבתוכנו.
איך להגיע לאוצר התשוקה?
כל אחד ואחת דרך וגישה אחרת. במקרה של אורית, הדרך הובילה לוותר על עמדת
ה"גיבורה" , היא הפסיקה לחיות בפחד שתישאר מאחור או שתידחה ופתחה דלת ליכולת
לסמוך ולשתף פעולה. אורית התחילה להרגיש נוח בתוך הבית שלה ובתוך הגוף שלה,
בלי צורך לנעוץ מרפקים בכל אדם או מצב. היא החלה לתת לגיטימציה גם לחולשה.
כי חולשה זה אנושי. התשוקה הגדולה ביותר שלנו היא להרגיש אנושיים. זוהי עוצמה
הגדולה ביותר שבנו. העוצמה הזאת היא כוח ממשי שמעצים את התשוקה הפיזית,
כחלק מן התשוקה לחיים.
לזכות באוצר התשוקה זוהי השמחה בהתגלמותה.
היא גדולה ממילים כי היא החיים עצמם ולא הדעה ביחס לחיים.
רק רציתי להגיד ש:
שתשוקה היא ההפך מגירוי שרודפים אחריו.
לא רצים אחריה, אלא מאפשרים לה להיות.
היא פשוטה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
ומודעות באמצעות מגע היא הדרך שגיליתי, ושמצליחה להוביל בבטחה
ובהנאה בדיוק אליה.
